פסק-דין בתיק ת"א 40844-12-10

            כללי

1. בפני תביעה שענינה נזקי גוף. הצדדים חלוקים בשאלת האחריות וכן בשאלת הנזק. התובעת (ילידת 16.7.1982), עתרה לחייב את הנתבעים לפצותה בגין נזק שנגרם לה לדבריה בארוע מיום 14.7.2007, כאשר אחד מאורחי המסיבה, שהתקיימה במלון נתבע 1, נפל על ראשה בעודה טובלת בבריכה, וגרם לפגיעה בשיניה. המסיבה הופקה ע"י נתבעים 7-5, בתיווך הנתבעת 3 (ר' ס' 3 לתצהירה של הגב' חובל). התבקשו פיצויים בגין כאב וסבל, הוצאות רפואיות ונסיעות לעבר ולעתיד, וכן עזרת הזולת.
2. במישור הדיוני: מטעם התובעת הצהירה היא עצמה ואחיה, מר בני מיראכור. כן הוגשה חוות דעתו של רופא השיניים ד"ר ערן פירט. מטעם נתבעות 2-1 הצהיר מר מאיר מסלתי, קצין ביטחון רישתי במלונות הנתבע 1 (ר' ס' 1 לתצהירו). כן הוגשה חוות דעתו של רופא השיניים ד"ר אלי סימון. מטעם נתבעת 3 העידה גב' שרון חובל, מנכ"לית (ר' ס' 2 לתצהירה). מטעם נתבעים 7-5 הצהיר נתבע 7, מר מאור גלם. נתבעת 4 נמחקה (החלטה מיום 27.9.2011). התביעה כנגד נתבעת 3 נדחתה (ר' החלטה מיום 13.9.2012). כל המצהירים נחקרו בפני. המומחים לא זומנו להחקר. ב"כ הצדדים סיכמו בכתב. להלן אדון בטענות הצדדים כסדרן.

דיון

3. השאלה העיקרית המתעוררת בגדרו של הליך זה היא עובדתית, וענינה בנסיבות התאונה. התובעת תיארה כדלקמן (ס' 3 לתצהירה):

"התאונה התרחשה בעת שהייתי עם חברי בבריכה בבית המלון. במהלך מסיבה פרועה ואלימה שהתקיימה בבית המלון, אחד האורחים השוהים בבית המלון קפץ עליי, פגע בי בעוצמה רבה וגרם לשברים בשיניי".

לדבריה, במהלך המסיבה נכחה קבוצת אורחים שהתנהגה בפראות, וסיכנה את שלום האורחים שנכחו במקום (ס' 4 לתצהירה). התובעת טענה כי "כבר בקבלה התפתחה אלימות..." (ס' 5 לתצהירה). היא העידה שהתרחשו במלון אירועי אלימות נוספים: "ביום חמישי בצ'ק אין. ביום שישי בערב, אחרי ארוחת קידוש, התרחשה עוד סיטואציה במלון שפנינו לכל המארגנים ואמרנו די כבר זה לא שיקגו, באנו ליהנות לא רוצים בלגן. אמרו אל תדאגי יש חברת אבטחה" (עדותה בפ' ע' 15 ש' 3-1). התובעת טענה כי היא וחבריה העירו כמה פעמים לאנשי הצוות שהיו במקום וביקשו להרגיעם וכי "במהלך היומיים הראשונים לשהותנו שם, התרענו מספר פעמים בפני המארגנים כי האלימות במקום תגרום לנזקים..." (ס' 4 ו- 5 לתצהירה).

4. התובעת תיארה את ה"בלגן" במסיבה (פ' ע' 17 ש' 28-21).

"ת. אני הייתי בתוך הבריכה. נשענתי על המעקה של הבריכה. מסביב לכל הבריכה היתה בעיה, זה או שאת נשארת במים רחוק מהבלגן או שאת נכנסת לתוך האש של הבלגן... הייתי ממש על הדופן והיה שם בלגן. הבלגן התחיל בכל מקום. איך אני אגיע לחדר עם כולם רבים. כל הבריכה היו רבים אנשים. המקום הכי בטוח היה בתוך המים. כמוני עשו גם כל הבחורות, נשארו במים.

ש. למה לא הלכת לחדר?

ת. איך אפשר ללכת לחדר עם יש ריב בכניסה לחדר שלי. מכל כיוון התחילו לבוא אנשים שרבו". 

ובהמשך: "בלגן. אני הייתי בבריכה בתוך המים פה, בערך מטר וחצי, לא יותר. פה יש את השטח של כל המיטות ושולחנות. פה הבר של דקל וכולם. הם היו שלושה שותפים על הבר. מאחורי הבר זה החדרים. פה התחילו המכות. בינתיים התערבו אנשים שבאו ככה אז המקום הכי עדיף היה לי וכל הבנות והבנים להישאר בתוך הבריכה, לא איכפת לנו" (עדותה בפ' ע' 23 ש' 14-11). לדבריה, "גם בדקות לפני שנפצעתי ראיתי קטטה אלימה ליד הבריכה. בזמן זה נשארתי בתוך המים כי חשבתי שזה יהיה המקום הכי בטוח בשבילי. ראיתי כסאות נשברים, ואנשים מדממים, ואז קפץ עלי מישהו" (ס' 7 לתצהירה).

5. אחי התובעת, מר מיראכור, העיד כי "היתה אווירה עוינת במקום, לא לידנו אלא אחרינו. ההוא הסתכל על החברה של ההוא" (עדותו בפ' ע' 25 ש' 17). ובהמשך: "המסיבה, כל האווירה היתה עוינת, ככל שהתקדמה המסיבה אנשים היו יותר שיכורים שם ונהיה יותר בעייתי שם... דחיפות יש בלגן, אתה רואה על שפת הבריכה אנשים שותים. כל הבריכה היתה זכוכיות. הכל בלגן. היה מלא בעיות ועם הזמן התפתח לכיוון למה שקרה לאנג'לה" (עדותו בפ' ע' 26 ש' 5-1). וכן: "האנשים היו שיכורים ברמות קשות. על ההתחלה של הבוקר התחילו קטטות בקטנה, מדברים, דחיפות. אתה רואה מה הולך להיות. ככל שעבר הזמן הבלגן התפתח והבלגן הגיע אלינו ונדחפה אנג'לה בבריכה וכל השיניים שלה" (עדותו בפ' ע' 26 ש' 13-10). ואולם אחי התובעת הודה שלא ראה את התאונה עצמה (עדותו בפ' ע' 27
   ש' 12-9).
6. לעומת עדות התובעת ואחיה, מר מסלתי העיד כי באותו סוף-שבוע הוא לא קיבל תלונות על קטטות; לדבריו: "אם היו תלונות, המאבטח היה מעדכן אותי" (עדותו בפ' ע' 35 ש' 7). לטענתו, פרט לאירוע שארע לתובעת, לא קיבל תלונות (עדותו בפ' ע' 35 ש' 10-9). מר גלם, ממפיקי המסיבה, העיד שלא ידע על שום מקרה אלימות, אלא רק לאחר שקיבל את כתב התביעה (עדותו בפ' ע' 46 ש' 9-8).
7. עיינתי בתשתית הראייתית שהונחה בפני. ראיות התובעת אינן מקימות תשתית מספקת להטלת אחריות על הנתבעים בגין התאונה. הטעמים לכך הם כדלקמן:

                                 א.         גרסת התובעת אינה שוללת את האפשרות כי האורח קפץ לבריכה על דרך הסתם, וכי פגע בה במקרה. כאמור, התובעת לא ידעה לאמר אם האורח נפל לבריכה (כתוצאה מקטטה) או שקפץ לתוכה. היא הודתה כי לא ראתה את רגע הנפילה (עדותה בפ' ע' 18 ש' 31-28). כשנשאלה אם כניסת הנ"ל לבריכה היתה קשורה לקטטה, ענתה: "אני לא יודעת. בטוח שהוא לא עשה קפיצת ראש. ש. יכול להיות שמעד לצורך הענין? ת. יכול להיות" (עדותה בפ' ע' 19 ש' 8-5). ובהמשך: "ש. הבחור שפגע בך היכה אותך? ת. לא ש. הוא קפץ עליך ופגע? ת. נפל עליי ש. קפץ או נפל? ת. נפל עלי. קפץ או נפל בשבילי זה אותו הדבר" (עדותה בפ' ע' 22 ש' 32 עד
ע' 23 ש' 5).

                                 ב.         התובעת טענה כי קודם לתאונה התרחשה קטטה אלימה בבריכה: "גם בדקות שלפני התאונה ראיתי קטטה אלימה ליד הבריכה. בזמן זה נשארתי בתוך המים כי חשבתי שזה יהיה המקום הכי בטוח בשבילי. ראיתי כסאות נשברים, ואנשים מדממים, ואז קפץ עלי מישהו" (ס' 7 לתצהירה). לעומתה, אח התובעת העיד כי לא שם לב לקטטה! כדבריו: "לא שמתי לב לקטטה, מישהו דחף אותה, מישהו נפל" (עדותו בפ' ע' 27 ש' 12). האח העיד כי נמצא בסמוך לתובעת בעת התאונה: "לפני כן היא היתה מולי במים" (עדותו בפ' ע' 27 ש' 15). הסתירה בין עדות התובעת לעדות אחיה -- בשאלה החשובה בענין התרחשות קטטה -- מעוררת ספק בגרסתה. אם אמנם התעופפו כסאות רגע קודם לכן, ואנשים דיממו - כיצד זה שהאח לא ראה?